איך מגיעים לאורגזמה נרתיקית?

זהו תקציר של המאמר של בטי דודסון

לכבוד טו באב רציתי לכתוב פוסט על אהבה. אז כתבתי פוסט על לאהוב את עצמי ולכן הגיע הזמן לנפץ את המיתוס של האורגזמה הנרתיקית.

נשאלת השאלה למה אנו בשנת 2021 עדיין ממשיכות בטעות להאמין במיתוס של האורגזמה הנרתיקית? האם אנחנו לא מבינות שתאוריות כאלה הן אנרכוניסטיות ומזיקות לנו כנשים?

באמת מוזר, אבל עדיין הדילמה הזאת חיה ובועטת. אני יודעת שיהיו פה נשים ומטפלות שיחלקו עלי. אבל זה פתוח לדיון.

הטיעונים שאני מביאה מבוססים על המאמר המצוין של דר בטי דודסון שעשתה עם אן קודט שעונה על השאלה מדוע הדגדגן שהוא איבר ההנאה של הנשים נדחק הצידה לעומת ההאדרה שעשו לאורגזמה הנרתיקית.

מיותר לציין שדר' בטי דודסון היתה מחלוצות האורגזמה הדגדגנית:

בכל פעם שדנים על אורגזמה נשית ופריג'ידיות, מבדילים בצורה שגויה בין אורגזמת הנרתיק לאורגזמה הדגדגנית. בדרך כלל ההגדרות מדברות על כישלונן של הנשים בהשגת אורגזמות בנרתיק. (ניתן למצוא את כל הפירוט במאמר המפורט והמלא)

ההיסטוריה המינית מצביעה על כך שעוד מימי פרויד ועוד קודם לכן שאותן נשים שלא הגיעו לשיא בנרתיק אובחנו כפריג'ידיות ובדרך כלל ככישלון להסתגל לתפקידן כנשים.

אז בואו נגיד את זה : למעשה הנרתיק אינו אזור רגיש במיוחד ואינו בנוי להשגת אורגזמה. הדגדגן הינו מרכז הרגישות המינית ( 8000 עצבים)והוא המקבילה הנשית של הפין. התאוריה הרווחת שיש רק אזור אחד בלבד להגעה לשיא מיני; האזור הזה הוא הדגדגן ולא הנרתיק.

אז למה הוגדר בעבר הנרתיק כאזור האורגזמה "הנכון"? התשובה היא כי לגברים יש אורגזמות בקלות יותר בעיקר על ידי כניסה וחיכוך עם הנרתיק שיש בו גם שימון. לעומת זאת חיכוך עם אזור הדגדגן, שהוא חיצוני ואינו לח ואינו מסוגל לגרום לחיכוך ראוי כמו בחדירה בנרתיק, הינו פחות חביב על הגברים. ולכן נשים הוגדרו אפוא מיניות ולא פריג'ידיות במונחים של מה שגברים אוהבים;

האנטומיה המינית שלנו כנשים לא "התבררה" כראוי. תזכרו שרק לפני 30 שנה יצאה דר' אוקונר עם מודל הדגדגן. במקום זאת, אנו מוזנים במיתוס שנשים שהן משוחררות ומיניות יש להן אורגזמה נרתיקית - אורגזמה שלמעשה אינה קיימת. המיתוס הגדול ביותר: אם את מינית ומשוחררת יש לך אורגזמה נרתיקית והיות וכולן רוצות להרגיש מיניות ומשוחררות אנחנו ממשיכות לשתף פעולה עם המיתוס הזה.

מה שעלינו לעשות הוא להגדיר מחדש את המיניות שלנו. וליצור פירושים חדשים למיניות המתחשבים בהנאה מינית הדדית בלבד: אם אין אורגזמה נשית זה לא סקס.

עלינו, הנשים, להתחיל לדרוש שאם פרקטיקות מיניות מסוימות המוגדרות כעת כ"סטנדרטיות " כמו חדירה בלבד אינן תורמות בצורה הדדית לאורגזמה הנשית, צריך לדאוג שהן כבר לא יוגדרו כסטנדרט סקס.

חדירה זה לא סקס.

איך זה התחיל כל הטירוף הזה? הרבה חוקרים כדוגמת פרויד שהתחיל עם ההגדרה "המטופשת" שהאורגזמה הבוגרת הינה האורגזמה הנרתיקית בנגוד לאורגזמה הילדותית שהיא אורגזמת הדגדגן. בנוסף יש לנו את את פרנק ס. קפריו, חסיד עכשווי של רעיונות אלה, קובע: "... בכל פעם שאישה אינה מסוגלת להשיג אורגזמה דרך הנרתיק, ובלבד שהבעל הוא בן זוג הולם, ומעדיפה גירוי של הדגדגן על כל סוג אחר של פעילות מינית, היא יכולה להיחשב כסובלת מפריג'ידיות ודורשת סיוע פסיכיאטרי. " (הנקבה המסופקת מינית, עמ '64).

מלבד הגירוי הישיר והעקיף של הדגדגן, קיימת דרך שלישית להתעוררות אורגזמה. זאת באמצעות גירוי נפשי (קליפת המוח), כאשר הדמיון מגרה את המוח, הרבה נשים שאומרות שיש להן אורגזמות בנרתיק: מקורן בבלבול - בגלל חוסר ידיעה על האנטומיה שלהן,

יש נשים שמקבלות את הרעיון שהאורגזמה שהיא חשה במהלך יחסי מין "רגילים" נגרמת בנרתיק. בלבול זה נגרם על ידי שילוב של שני גורמים: האחת, שהאישה לא מצליחה לאתר את מרכז האורגזמה, ושנייה נגרמת ,מתוך הרצון שלה להתאים את החוויה שלה לרעיון המוגדר על ידי הגבר "מה היא אורגזמה נורמלית"

בהתחשב בכך שנשים יודעות מעט על האנטומיה שלהן, קל להן להתבלבל. הרוב המכריע של הנשים שמצהירות על אורגזמה בנרתיק בפני גברים הן מזייפות את זה כדי "להשיג תמורה".

בואו נאמר שגברים מפעילים לחץ רב על האישה משום שהם רואים את יכולתם כמאהבים עומד על כף המאזניים. ולכן כדי לא לפגוע באגו שלו, האישה תמלא את התפקיד שנקבע ותעבור "אקסטזה" מדומה.

שוב, אולי אחת התוצאות המקוממות והמזיקות ביותר של כל הסצינה הזאת הייתה שנשים שהיו בריאות מינית לחלוטין לימדו אותן שהן לא. אז בנוסף להיותן מקופחות מינית, נאמר לנשים האלה להאשים את עצמן גם כשלא הגיע להן שום אשמה. זה היה ניסיון לאתר תרופה לבעיה שאינה קיימת והובילה את הנשים לדרך אינסופית של שנאה עצמית וחוסר ביטחון. תחשבו: הפסיכולוגים שלהן אמרו להן שאפילו בתפקיד האחד הזה שמותר בחברה הגברית - תפקיד האישה - הן לא מצליחות.

ולכן הן גוננו על התרמית עם נתונים מזויפים כך שעדיף היה בשבילן , דשדוש עוד יותר חזק בביצת השקרים.

האייטיז הציג את האורגזמה של נקודת ה- G שכולם צללו חזרה לנרתיק. אורגזמות אלה נוצרו על ידי לחץ על תקרת הנרתיק, שתואר במקור כ"צד האחורי של הדגדגן." (עוד אורגזמות במאמר המלא)

בינתיים ממשיכים להתעלם מהדגדגן, לזלזל בו ולהפוך אותו ל"חשוד" הן על ידי גברים והן על ידי נשים "שטופות מוח" שרוצות להיראות סקסיות ונשיות בזמן שהן מזייפות תשוקה במומחיות במהלך קיום יחסי מין. הנשים עושות זאת במיוחד הן עושות זאת בזמן "זיון קשוח" שנראה כשיא הגברי בזכות כל החיקוי של הפורנו באינטרנט.

עוד מוסיפה דר בטי דודסון: חוויתי את כל הטירוף הנרתיקי הזה ואני זוכרת בבירור את הפעמים המעטות בצעירותי שבה יכולתי לבוא מחדירה בלבד. כאשר זה קרה צעקתי הללויה, סוף סוף הייתי אישה בוגרת! העובדה שקיבלתי גירוי דגדגן עקיף כשהוא שיחק בפתח הנרתיק שלי עם הזין הלא נימול שלו לא נלקחה בחשבון.

לחפש תרופה לבעיה שאין לה כביכול מחלה זה להוביל אישה לדרך אינסופית של שנאה עצמית וחוסר ביטחון. "בכל הארבעים ומשהו השנים שלימדתי נשים על אורגזמה, אותן בעיות נשארו כמו אז. 1.אוננות בילדות נבלמה או שקיבלו עליה עונש. כמוני, כמו שקרה לי לפני ארבעים שנה,2. נשים לא אוהבות את איבר המין שלהן והן לא מבינות את האנטומיה המינית שלהן.3. רבים מעולם לא ראו את הדגדגן שלהם והם לא מצליחות למצוא את אזור ה- G שלהם ו"להשפריץ" כדי לרצות את המאהב. 4.הם ממשיכות לחשוש מהתמכרות לוויברטורים ומשתוקקות להגיע לאורגמה ממגע של פין מהמאהב שלהן. או יותר טוב מכך, 5.הם רוצות ללמוד כיצד להגיע לאורגזמה במהלך קיום יחסי מין.

ולסיכום: כאשר נשים יטענו שהדגדגן הוא איבר ההנאה שלנו, אנו יכולים לסיים את המלחמה בין המינים. נשים אורגזמיות ירפאו אותנו מכל השקרים שאמרו לנו. לאחר השחרור הזה, עמים שלמים יוכלו לסיים את כל מלחמות התוקפנות ביניהם של העולם כולו ובא לציון גואל.